580סכינים ותרנגולות-דיויד הרואר-אנסמבל עיתים-נחמני ת"א580 ארי רמז -במאי, עבד כעוזר במאי באנסמבל עיתים של רינה ירושלמי וכעת הוא מציג באולם האנסמבל ברח' נחמני ובמסגרתו כבמאי עצמאי את " סכינים ותרנגולות " מאת דייויד הרואר סופר בריטי-סקוטי שזה מחזהו הראשון והפקה הראשונה בארץ. המחזה הועלה על בימות רבות וחשובות בעולם ,תורגם לשפות רבות וזכה לפירסום והצלחה רבה. המחזה מתרחש במאה ה17.אישה צעירה החיה בכפר חשוך אל ,מאמינה באלהים ,דבקה בדתיות ומלאת אמונות תפלות.היא כנועה לבעלה, אין לה חיים ורצון משלה ומנסה לפרוץ את מסגרתה הקשוחה,הפלית נשים ובורות. היא תלויה כל כולה בבעלה הרואה בה אוביקט מיני שאין לו כל רגש כלפיה. יחס הבעל לאישה כיחסו לשדה.את השדה חורשים כל יום ואת האישה בועלים כל יום. היא פוגשת בטוחן הכפר,אדם משכיל ונאור מבעלה והיודע קרוא וכתוב.הוא מנודה על ידי אנשי הכפר הרואים בו נצלן ורוצח. זאת ההזדמנות שלה לשנות את מצבה, להגשים את שאיפתה לקצת תרבות ,קצת חופש.בהתחלה יש בה את הפחד,הרתיעה,דעות קדומות ואינה רוצה לשנות ולצאת מהתנהגות המקובלת בכפר אך הטוחן הבודד,המנודה והלא אהוב מוצא את הדרך להתקרב אליה ולעורר בה תקוה לצאת משיגרת חייה ולהגשים את השאיפות שהיו עצורות בה ולצאת לעצמאות. למחזאי דגל במחזה ברעיון שדרך השפה ,דרך ידיעת קרוא וכתוב, אדם יכול להשתחרר מבורות,מדיכאון ולעבור לחופש,לצאת מהבדידות ולקבל אולי קצת אהבה. אומר המחזאי"היתי ממש בשוק,פיזית כשגיליתי איך השפה יכולה להחיות אנשים על גבי הנייר". זה מחזה והפקה מאוד פיוטיים .זאת דרמה פיוטית מסוג אחר.דרמה שלא נכתבת כל יום.דרמה המעוררת למחשבה והמוגשת בצורה מעולה ע"י שלושת השחקנים.היא מבויימת בימוי מיוחד, נהדר, מעודן אך גם מלא אוירה, מתח, דלות וענין. האם האהבה היא המקרבת בין השניים.האם היא מסירה מהאישה את המחסום.לא. אין כאן אהבה. יש כאן רצון לשינוי. לצאת ממסגרת מסוימת למסגרת אחרת, אולי טובה יותר, אולי מתאימה יותר והאהבה היא רק אמצעי לכך. יש במחזה עוצמה וכח שמצטברים ואינם עוזבים אותך זמן רב לאחר תום המחזה. אין בידי האישה לשנות את מעמדה,להגשים את חלומה.הסוף טראגי,לא מעודד. סוף שאינו משאיר פתח תקוה לאישה. משחק שלושת המשתתפים אורית זפרן-האישה,עמנואל חנון-הבעל ורודיה קוזלובסקי-הטוחן מלהיב. כל אחד מגלם טיפוס שונה בדרך אופינית לו. במשחק אופי מעולה ובהדרכה הנהדרת של הבמאי הם יוצרים טריו מקסים,צוות שכל תיאטרון ישמח לשתפו בכל הצגה רצינית. הבימוי יוצא מהכלל. קצב ההצגה איטי ביותר אך נכון למחזה זה והוא משאיר את הצופה דרוך,מקשיב ומתבונן במתח וסיפוק במתרחש.הוא מסוגנן מאוד,רומנטי,ריאליסטי. הבמה כמעט ריקה ללא אביזרים מיותרים,ללא תפאורה,שחור,דלות,פרימיטיביות,בגדים בהתאם. תפאורה ותלבושות-לילי בן נחשון ועינב דורון. התאורה המיוחדת-חני ורדי. כל זה מכין אותך לאוירה הקודרת, למיסטיקה,למיסטורין ולדרמה העומדת להתרחש. המוסיקה -רן בגנו מצויינת .לפעמים היא נשמעת כמכנית החוזרת על אותו תו והנשמעת מונוטונית,משקפת נאמנה את חיי האישה והחיים בכפר. יש לציין את התירגום המעולה של שמעון בוזגלו שיש בו מצד אחד פיוט ספרותי ומצד שני קולח ובשפה בה מדברים בכפר נידח. לראות או לא לראות:מחזה חזק.בימוי ומשחק מעולים.חויה תיאטרלית שאסור להחמיץ. כתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 19/12/2009 19:33
